כשהיינו קטנות היינו בלתי נפרדות, הבית שלה היה הבית שלי ולהפך. היינו יחד כל הזמן. אבל מה לעשות שכשגדלים אז מתרחקים – היא גרה שם, אני גרה פה, היא הלכה ללמוד בצפון ואני במרכז, היא עושה את שלה ואני עושה את שלי. אבל יום אחד, ככה פתאום את מגלה שחברה שלך ילדה בת…אז מה את עושה בתור צלמת? באה לצלם. באה לסשן פרש 48 בבית חולים רמב"ם ומצלמת מישהי שהיתה חלק בלתי נפרד מהעבר שלך, ועכשיו היא גם חלק מההווה שלך. הגעתי רגע לפני שהם השתחררו עם הדס הקטנה הביתה, וצילמתי ילדונת שרק עכשיו נולדה, והרחתי את הראש הקטן שלה והריח הזה שיש רק לניובורנס גרם לי לרצות עוד 10 כאלה משלי (למרות 3 הקופיפים שיש לי כבר בבית), אבל ככה זה…זה הכל בגלל הריח הממכר הזה שלהם. מיכל ויניב, תודה שאפשרתם לי לצלם כמה רגעים כל כך מיוחדים, הדס הקטנה – תגדלי, תחלמי, ותהיי תמיד מאושרת.
