אני מאמינה שאנחנו בנויים מסיפורים ושכל סיפור שכזה הוא חשוב – החיים שלנו הם הסכום של כל אותם הסיפורים, קטנים וגדולים. כצלמת, המטרה שלי היא לספר את הסיפורים האלה בעזרת הצילומים שלי. הצילומים אותם אני מצלמת תופסים את כל אותם הרגעים הקטנים שמהם נבנים סיפורים גדולים.

מעט עליי…

קוראים לי מרטה, אני אמא לשלושה ילדים מתוקים (2 בנים ובת), אשתו של בחור נהדר, וצלמת לייף סטייל בתאורה טבעית, גרה על חוף הים במרכז.

גדלתי בצפון החקלאי של ארצנו הקטנטונת, בעמק יזרעאל ליתר דיוק. בילדותי הייתי מוקפת צמחיה ירוקה, ערבי קיץ חמים, שדות אינסופיים, יערות אורנים, חמניות, מטעי שקדיות, ושקיעות כתומות.

בתור ילדה, הבילוי החביב עליי היה הקשבה לסיפורים של אבא שלי על המולדת שלו – יערות אירופאיים, נהרות של מים צלולים, אחו באמצע היער, כלניות אחרי השלג, יצורי יער למיניהם והקסם של האור והצל. הסיפורים שלו על ילדותו הסובייטית העניקו לי השראה אינסופית ותרמו ליצירת דימיון שעזר לי בכל רגע בחיים, גם עכשיו כשיש לי ילדים משלי. אבא שלי סיפר לי סיפורים, ואמא שלי דאגה ללמד אותי קריאה בגיל צעיר וכך נוצר שילוב של דימיון ורעב לספרים. האהבה שלי לסיפורים וספרים מעולם לא הסתיימה והמשכתי איתה גם בלימודי האקדמיים בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, עם התמחות בספרות ילדים.

כשהפכתי לאמא בפעם הראשונה גיליתי את הדרך שלי לספר סיפורים – באמצעות הצילומים שלי. במהלך כל חיי ידעתי לספר סיפורים על נייר, אבל האמהות הראתה לי את מה שתמיד היה קצת חסר – אלמנט ויזואלי. תמיד היה לי עניין בצילום, אבי לימד אותי לצלם בפילם ולאחר מכן התקדמנו כמו כולם למצלמה דיגיטלית משפחתית, אך רק כאשר נולד בני הבכור החיבה לצילום הפכה מתחביב לתשוקה של ממש. התחלתי לצלם אינספור צילומים של הילדון הקטנטן שלי. ומשם הדרך למצלמה מקצועית היתה קצרה – עשיתי כל מה שביכולתי על מנת ללמוד עוד ועוד על צילום. זה התחיל מלימוד עצמי, קריאה, ניסיונות של הצלחה וכישלון, לימוד עצמי של אור וצל, והמשיך בסדנאות אצל אמנים בין–לאומיים. דבר הוביל לדבר והתחביב שלי הפך למקצוע שלי כיום.

אז הנה, זה הסיפור שלי בקצרה. אני מקווה שהצלחתם להכיר אותי מעט מהשורות האלה, אל תהססו לפנות אליי אם יש לכם שאלה בכל נושא.
אני מאמינה שלכולנו יש סיפור לספר, אנחנו פשוט לפעמים צריכים עזרה בתיעוד של הסיפור שלנו.

שלכם,
מרטה